|
על חברות - חלק א'
מבוא אך כדאי לשים לב שנוכחות באותו חלל באותו הזמן ואפילו היכרות ושיתוף בחוויות אינם עדיין מחייבים מפגש נפשי, מפגש הלבבות. חברות קשורה לעיתוי, כיוון שבחייו של אדם יש הרבה מצבים שאין מהם חזור, או שהם הזדמנות חד פעמית כמעט ללא סיכוי להזדמנות שניה, עתה או לעולם לא. החברות דורשת פעולה אמיתית, התערבות פעילה. הוגה הדעות הרומי סנקה אמר "הזמן הוא הדבר היקר ביותר שיכול אדם לתת לחברו", מדוע? כי הזמן הוא משאב מתכלה, המצוי במידה מוגבלת ולא ידועה מראש, לא ניתן להשיבו, לשחזרו, להגדילו או לשמרו. מה שניתן לו לאדם ברגע נתון בהתאם לעצמאותו הנפשית ונסיבות חייו הוא הבחירה למי לתת את זמנו המוקצב ועבור מה. כשאנחנו מטופלים בבית חולים על ידי הצוות הרפואי והמנהלי, נותנים לנו האחיות, הרופאים, עובדי הניקיון והתחזוקה, הפקידים ואנשי האבטחה את זמנם ואת כישוריהם המקצועיים. הם עושים זאת עבור תשלום, הם נותנים שרות. חברות, זו שאני כותב עליה כאן, מתרחשת במיטבה כאשר החבר בוחר להעניק מזמנו לחברו ללא תשלום או תגמול, בלי חשבון של תן וקח. בני אדם אינם מושלמים ובתוך החברות יכולים להיכלל אינטרסים, תועלות ותגמולים ישירים או עקיפים, אך חברות אמיתית היא כזו שמתקיימת גם אם אין תגמול או תשלום או שהיא אינה תלויה בהם גם אם הם קיימים. חברות אינטרסנטית, חיצונית, תסתיים כשהאינטרס יסתיים. זו אינה החברות שאני מתכוון עליה כאן. חברות יכולה להתקיים בין שלושה אנשים או יותר בו זמנית. אך גם במקרים כאלו, אם זו חברות אמיתית היא מתקיימת קודם כל בין כל שניים מחברי הקבוצה. כך שתמיד חברות היא במהותה בין שניים. הגישה המוצגת כאן לחברות, רואה בסוג הקשר הבין אישי המיוחד הזה, משהו שהוא יסודי ובסיסי יותר ממאפייני המגדר של החברים. כלומר, האם החברים הם גבר ואישה, אשה ואשה או גבר וגבר וכך גם לגבי השאלה האם מעורב מין בחברות או לא. לכן אין במאמר זה התייחסות ספציפית לנושאים אלו ואין כמובן הבחנה בין חברויות לפי מגדר. השימוש בשפה במינוח הזכרי שלה הוא אך ורק משום נוחות לשונית. החברות מורכבת משני סוגי זמנים. ממפגשים ומהמרווחים שבין המפגשים. גם בני זוג החולקים אותה דירה ויש בינהם חברות נפגשים. המפגשים בינהם ארוכים יותר, תכופים ומרווחי הזמן בין המפגשים קצרים יותר. אך גם הם נפגשים ולא רק חולקים את אותו מרחב ואותו הזמן. מאפיינים של חברות
ניתן לחלק את החיים לשני סוגי מצבים או זמנים. מצבים שניתן להגדירם כטובים או סבירים ומצבים שניתן להגדירם כזמנים קשים או מצבים בעייתיים. בזמנים קשים, הקושי, המצב הרע, הבעייתי הוא העומד בדרך כלל מרכז הווייתו של האדם. הוא הנושא המרכזי שמעסיק אותו כשהוא עם עצמו או במפגש עם אנשים אחרים קרובים כרחוקים אף על פי שיתכן ויהיה עסוק באין ספור דברים נוספים. לדוגמה מצב בריאותי לקוי שלנו או של מישהו קרוב לנו, או הידרדרות במצב הכלכלי. במצבים טובים או סבירים, הנסיבות הקשות אינן קיימות ו/או אינן מעכבות ומפריעות לאדם לבטא ולממש את מטרותיו, סגנונו האישי הייחודי, תחומי העניין שלו את היכולת שלו להנות וכדומה. כדאי אולי שנבחין בין שני סוגי מצבים אלו בהקשר של חברות. כלומר נבחין בין מצב שבו שני החברים נמצאים במצב טוב או סביר לעומת מצב שבו אחד מהם או שניהם נמצאים במצב של קושי אמיתי, של מצוקה וזקוקים זה לזה. חברות כמו אהבה אי אפשר לכפות. אנשים יכולים להימצא שנים זה לצד זה רוב שעות היום ולא להיות חברים. השמן צף על פני המים, המציאות דוברת את דברה. אם נבקש חבורה של אנשים לרוץ מאה מטר במישור ללא מכשולים, לא תמיד נוכל לזהות הבדל ניכר בכושר הפיזי שלהם, אך אם ניתן להם לרוץ את אותם מאה מטר במעלה הר תלול, נראה מיד את ההבדלים הניכרים בינהם לא רק בכושר אלא גם באישיות. הדבר מתייחס גם לאיכות החברות וגם לעצם התקיימותה. צרכים שניים לטנגו ואם אחד הצדדים נעלם, אז אין חברות. יש הרבה דברים אחרים אבל חברות אין. המאפיין הראשון של חברות הוא אהדה ואכפתיות. החיים של הזולת שהוא חבר רלוונטיים לנו. מאורעותיו אינם מותירים אותנו שווי נפש ואינם בתחתית סולם העדיפות שלנו לאורך זמן. אנחנו מלווים את החבר גם כשאיננו פוגשים אותו, בין אם הוא קרוב פיזית אלינו או שהוא נמצא מעבר לים. אנחנו חושבים על טובתו, דואגים לו, רוצים שיצליח. אך כדי להיות חבר לא די לחשוב על השני ולרצות את טובתו, נדרשת גם פעולה וחייב להתקיים מפגש. כלומר האהדה, האכפתיות והמחשבה מכוונים גם ובמיוחד לפעולה של יצירת המפגש הבא עם החבר וקידום טובתו בפועל. העדר מפגש כרוני שלא מתוקף נסיבות כגון מגבלות פיזיות קשות או ריחוק גיאוגרפי ניכר, עלולות להצביע על שחיקה גדולה בחברות או על העדרה. מאפיין שני הוא עידוד העצמאות הנפשית והפיזית של החבר. עידוד תלותיות גם אם היא נעשית מתוך טעות, אי הבנה וחוסר מודעות אינה ביטוי של חברות אמיתית. היא מורידה את החבר, מכופפת את ראשו, מצמצמת אותו. ככה לא מתנהגים חברים. מאפיין שלישי הוא עומק שורשי החברות – היבט זה רלוונטי במיוחד בחברות המבוססת על נסיבות מיוחדות של הכרות לאורך תקופה מסוימת בחיים שגרמה לגיבוש החברות ומאצילה ומכלילה את לפחות חלק מעוצמת הקשר שהתגבש והתממש באותה תקופה גם לתקופות נוספות ואפשר לאורך כל מהלך החיים. מאפיין רביעי של החברות הוא היותה מבוססת על האיכות הייחודית של המפגשים בהווה. כל מפגש הוא סיבה למפגש הבא עד שנוצרת מסה גדולה של מפגשים מוצלחים ומספקים מאד, שמקנים לחברות יציבות רבה ותחושה ברורה שגם המפגשים הבאים יהיו דומים באיכותם לקודמיהם. מאפיין נוסף הוא איכות הקשר. חברות צרכה להיות חוויה איכותית ברמה גבוהה לפחות עבורנו, כזו שנגדיר אותה בסולם הסובייקטיבי שלנו כ9 או 10 ולא כחוויה בינונית או פחותה מכך לאורך זמן. עד כמה הקשר חשוב לנו? לעיתים השאלה כלל אינה עולה. אם אין שאלה, אין צורך בתשובה או שהיא מובנת מעליה. אם עלתה השאלה ומצאנו לנכון להקדיש לה מעט זמן אזי חוסר ודאות ובהירות לגבי התשובה עדיין לא בהכרח מצביעים על העדר חשיבות הקשר החברי שיש לנו. האדם אינו עשוי מקשה אחת, יש בו מניעים, כוונות ואמונות והיבטים נוספים שונים ולעיתים אף מנוגדים זה לזה. האדם הוא ישות מתפתחת, טועה ולומדת. כך שלפני שאנחנו שופטים לחומרה את עצמנו ו/או את קשר החברות בו אנחנו נמצאים עדיין פתוחות בפנינו שני סוגי דרכים למציאת התשובה. הראשונה היא תשובת החיים. מהלך המאורעות וההיסטוריה של חיינו יצביעו על התשובה. אך זוהי תשובה שניתנת לעיתים בסוף החיים או לאחר שנים רבות בסיומו של פרק בחיינו. זוהי תשובה מסכמת, המסתכלת ברוב המקרים אחורה בזמן. התשובה השניה היא שימוש במבחן יציבות החשיבות. מבחן זה מתחלק למספר סוגי שאלות ומטרתו להעמיד במחשבה מצבים היפותטיים אפשריים שונים מכפי שהם כיום והיבטים נוספים ולבדוק מבחינה רגשית ואמונתית האם בעינינו חשיבות הקשר נשארת יציבה. שאלה ראשונה במבחן היא: לו ניתן היה לנו לחיות שוב את חיינו ואת האפשרות המעשית לבחור בקשר החברי הזה מחדש, האם היינו בשורה התחתונה רוצים בו מקיימים אותו פעם נוספת? או לא! התשובה כאן חייבת להיות אישית ופרטית, כיוון שבינינו לבין עצמנו יכול להיות שנגיד 'לא'. אך גם תשובה שלילית לשאלה זו אינה מצביעה בהכרח על קשר חברות לא איכותי או מספק או על כך שהוא אינו חשוב מספיק בעולם הזה. יש לראות את התמונה הכוללת של מכלול האמונות שלנו, אישיותנו, סגנון החיים וכדומה. לדוגמה, עם הקשר העמוק החברותי שלנו מבוסס בעיקר על חברות שעמדה במבחן במלחמה והתגבשה בלחימה המשותפת במשך שבועות או חודשים ארוכים, אזי כעת איננו יכולים לתאר את חיינו בלי החבר, אך ייתכן שאם היינו אמורים לחיות את חיינו שוב והנסיבות לא היו מתקיימות (לא היינו משתתפים באותה לחימה גב אל גב), לא היינו נהיים חברים וזו סיבה טובה עבורנו להגיד לעצמנו 'לא' על השאלה. וריאציה על השאלה זו היא: לו ניתן לנו לחיות מאות שנים, האם היינו ממשיכים בפועל לקיים את קשר החברות האמיתית שיש לנו או לא? אינני כולל את הואריאציה הזו במבחן יציבות החשיבות מכמה טעמים למרות שכמובן כל אחד יכול לתת עליה את תשובתו. ראשית אין כאן שאלה של בחירה מחודשת מתנאי אפס, אלא בחירה להמשיך את מה שקיים בפועל. שנית אף אחד עדיין לא חווה את ההשפעה של חיים במשך מאות שנים על מצבו הקיומי הרגשי והנפשי של בני האדם והבעת דעות על מצב כזה היא יותר בגדל ספקולציה מאשר כל דבר אחר. שלישית, אם הקשר החברות אמיתי ואיכותי ועונה למרבית ההיבטים ואין נסיבות מיוחדות שמונעות את המשכו אז מדוע שיפסק? סוג השאלות השני במבחן נוגע לשינוי אפשרי של פרמטר אחד או יותר בעלי השלכות משמעותיות על חיינו ובחינת יציבות הקשר לאור השינוי. לדוגמה: נניח שרמת ההכנסה שלנו היא בגובה השכר הממוצע במשק וממנה נגזרת רמת החיים שלנו. אם לדוגמה נשנה את פרמטר הכסף ונהפוך להיות אנשים אמידים מאד או מיליונרים כבדים, האם החשיבות של הקשר החברי הספציפי הזה תשמר? דוגמה אחרת, אם האמונות שלנו ישתנו משמעותית, למשל נחזור בשאלה או בתשובה או נתחיל להאמין בטאויזם, האם הקשר ישמר? אם היינו חולים במחלה כרונית קשה והבראנו במזל טוב האם הקשר החברי ישמר? אם היינו בודדים מבחינת בן/בת זוג ומצאנו לאחר שנים חבר/ה לחיים האם הקשר החברי ישמר? אם עשינו ניתוח אף ושיפרנו משמעותית את הצורה החזותית שלנו, האם הקשר החברי יושפע מכך? מה שבולט במבחן יציבות החשיבות הוא שלמרות שלא תמיד ניתן לתת תשובה מוחלטת על שאלות אלו, ניתן ראשית כל להתאים את השאלות לכל אדם ספציפי ולמצוא את אותם פרמטרים משמעותיים בחיים הרלוונטיים לכל אחד. שנית, ניתן לנסח מספר מספיק של שאלות בסגנון זה, שיתנו כיוון די ברור לתשובה! סוג שלישי של שאלות מתייחס לשינוי פרמטרים שהם מאד משמעותיים עבורנו, אך שהשינוי שלהם במציאות אינו אפשרי או אינו סביר בנסיבות של חיינו. אם כך, מה ערכם של שאלות אלו עבורנו? עשויה להיות להם חשיבות רבה, כיוון שהם נוגעים לדימוי העצמי שלנו, למשאלות ליבנו הכמוסות ולעמדות ורגשות שליליים וחיוביים שאנו צוברים במהלך חיינו אודות עצמנו ואודות אחרים. דוגמה לכך היא שינוי פרמטר הגובה. זהו פרמטר בעל חשיבות עצומה בעיני אנשים רבים ועלול להשפיע על מהלכי חייו של אדם באופן ישיר או עקיף. כוכבי קולנוע נמוכים מקפידים לרוב להשתמש ברמפות הגבהה, נעלים בעלי סוליות גבוהות,זוויות צילום אוהדות ותפאורה מותאמת במיוחד עבורם, כמו גם להקיף עצמם בשחקנים נמוכים אחרים. כל זאת כדי ליצור רושם אצל הצופה שהם בעלי גובה הנחשב נורמטיבי. זוהי רק דוגמה אחת ויש רבות נוספות מחיי המציאות, כגון סוגיית הגובה בקשרים בין אישיים בן גבר ואישה. נשים מעדיפות לעיתים קרובות גברים גבוהים מהם וגברים רבים מעדיפים שהנשים שלהן לא תהיינה גבוהות מהם באופן משמעותי. אך בפועל גבר שגובהו 210 אינו יכול להפוך להיות 190 ואשה בגובה 148 סמ' לא תוכל להפוך להיות 175 סמ'. אך איך היו משתנים חייהם לו כן יכלו לשנות את גובהם? למרות היפותטיות של המחשבה, ייתכן וניתן להפיק ממנה תובנה משמעותית על חייו של אדם ועל למשל קשרי החברות שלו? אם דוגמה זו אינה מתאימה לנסיבות שלכם, אפשר בקלות למצוא פרמטר אחר שישפוך אור פתאומי על חייכם ועל קשרי החברות שלכם באופן ספציפי. שוב בא כאן לידי ביטוי מבחן יציבות החשיבות. אם נבחרו פרמטרים מענייניים ורלוונטיים עבורכם והוצגו מספר שאלות בדיקה בעקבות כך והתוצאה היא שהיציבות נשמרה יש בכך כדי להצביע של החשיבות הרבה של הקשר החברי שלכם עבורכם. כי ככל שיציבות החשיבות גדולה יותר כך גם מתברר שלפחות מבחינת האמונה והתחושה שלכם קשר החברות שיש לכם אינו תלוי בעיקרו בנסיבות ויש לו קיום אוטונומי במציאות חייכם. יציבות החשיבות גם מצביעה על חסינות הקשר בפני מגמות המכוונות לפירוק או החלשת הקשר. אין תוצאה זו מבטיחה כמובן שהקשר ימשיך להיות כה טוב מבחינתכם בעתיד, אך זו אינדיקציה טובה לאפשרות המעשית להמשך השמירה על איכותו ושרידותו. עופר כהן
|