|
על יסודות הדמוקרטיה ושימורה כל התארגנות חברתית וכל משטר מתמודדים עם שלושה היבטים בעלי זיקה הדדית:
ניתן להציג את הדמוקרטיה כצורה של התארגנות חברתית החותרת לטוב שבכל העולמות כשהיסודות המכוננים אותה הם:
הרוב חזק מטבעו כרוב. לכן כשהרוב חזק, יש סכנה של דיכוי מיעוטים. המיעוט זקוק להגנה כדי לשמר את היסודות ביחס אליו. (למשל עולים חדשים מול תושבים ותיקים, עובדים זרים מול בני הארץ). כשהמיעוט חזק, הרוב זקוק להגנה לשימור היסודות (דוגמה: מצב בו מפלגה קטנה זוכה להשפעה שלטונית הרבה מעבר לכוחה בפועל בגלל נסיבות טכניות ויוזמת מהלכים שעומדים בניגוד לדעת הרוב). כשהיחיד חלש, הוא זקוק להגנה מפני קפקאות הרוב (השלטון) (פנסיונרים שלא הסדירו להם את תשלומי הפנסיה, נכים, חולים במחלות ממאירות שאין להם די כסף לממן את התרופות שלהם). כשהיחיד חזק באופן יוצא דופן יש לנו רודנות גלויה או סמויה, מקומית או ברמת המדינה, הרבים צרכים הגנה מפניו. (מאפיה - פושעים המאיימים על שלום הציבור, אנשי ציבור מושחתים בעמדות מפתח, איילי הון שמפירים את היסודות המכוננים ומגזימים בתאוות הבצע השלטון ועוצמה, או בארצות לא מעטות שלטון רודני של היחיד). מכאן שדמוקרטיה היא צורה שלטונית והתארגנות חברתית בעלת אופי דינאמי המנסה למכסם בצורה אופטימאלית את יחסי הכוחות המצויים בכל חברה תוך שמירה על כל היסודות. היו זמנים בארץ ישראל שבנות לא חששו ללכת בלילה לבד ברחוב והרבה מאד בתים לא ננעלו מאחורי דלתות פלדה ומנגנוני אזעקה. היו מקרי פגיעה בנשים והיו פורצים וגנבים אך התופעה לא היתה מרכזית להוויית החיים. כיום לצערנו אין הדבר כך. כשהיחיד מקיים בחיי היום יום את היסודות, אזי המאמץ הדינאמי, הדילמות והמשאבים הנדרשים לשמר את כל יסודות הדמוקרטיה לגבי מכלול האוכלוסייה הם יותר קטנים ובעצימות נמוכה. כאשר היחידים בחברה הדמוקרטית חושבים בעיקר על האינטרסים שלהם ואינם משתדלים לשמר את היסודות בחיי היומיום, נדרשים משאבים ומאמצים גדולים ופעילות בעצימות גבוהה הרבה יותר כדי לשמור עליהם. בסופו של דבר היחיד הוא שקובע: בהצבעה אך בעיקר בהתנהגות אישית בחיי היומיום התואמת את היסודות המהותיים של הדמוקרטיה ובפעילות אקטיבית לחיזוק ושימור היסודות החשובים הנ"ל כל אחד בדרכו הייחודית. לבעלי התפקידים שבצמתי ההחלטות והביצוע הדמוקרטיים יש את ההשפעה הגדולה ביותר, כי הם השומרים על שערי הדמוקרטיה. הם יכולים לתת עכשיו תקווה לרוב הדומם, ליחיד הסובל ולמיעוט שנשאר מאחור. עופר כהן
|